נשים מעוררות השראה: רכזת ליגת נהריה - מאיה פיטרו
ליגת נהריה מלאה ברוח נתינה, אני מסתייעת הרבה בקפטניות, בשחקניות, במאמנים ומאמנות, ולמעשה בכל מי שמאמאנט קרובה אל לבו.
- ספרי לנו קצת עלייך: במה את עוסקת, היכן את מתגוררת, תחביבייך?
בת 42 מנהריה, אמא לשלושה ילדים. עצמאית בעלת עסק לשירותי תוכן ומדיה ברשת ובעיתונות הכתובה.
- ספרי לנו בכמה משפטים על הליגה שאת מרכזת ועל הרגע שבו החלטת להתנדב לתפקיד?
ליגת מאמאנט נהריה הוקמה על ידי חברתי שרית נס-פררו, שהקימה, הובילה וניהלה את הליגה למופת בשלוש שנותיה הראשונות. סייעתי לה במנהלת הליגה בתפקיד גזברית ובדברים נוספים, וכשהחליטה לפרוש לאחר שלוש שנות עשייה נעניתי לבקשה לקחת על עצמי את העשייה.
אני מביאה רקע בניהול ואהבה לספורט שיצרו אצלי חיבור טבעי. אני מסתייעת הרבה בקפטניות, בשחקניות, במאמנים ומאמנות, ולמעשה בכל מי שמאמאנט קרובה אל לבו.
רכז/ת מקצועי/ת בליגת נהריה: דנה בראל מוטיוק
נאמנ/ת תקשורת בליגת נהריה: אני. תפקיד שעשיתי גם בטרם לקחתי על עצמי את הרכזות, בזכות המקצוע ויכולות הכתיבה האישיות. אני מאוד פדנטית בנושא המילה הכתובה, אחראית על כל הפרסומים, הכתבות והקשר עם המדיה וכל ברכה/הודעת ווטצאפ או אייטם רכילותי עוברים דרכי.
רכז/ת קהילה ואירועים בליגת נהריה: אין לנו ממש תפקיד כזה, אני מרכזת ומאצילה סמכויות בכל אירוע על פי צורך.
מתנדבות פעילות בולטות: שרית נס פררו נשארה בהנהלת הליגה כקפטנית קבוצה וככוח המניע שלי, השנה הצטרפה אלי וחולקת אתי את התפקיד דנה הררי, שחקנית בליגה, גזברית וחברת מנהלת. דנה מביאה אהבה גדולה למאמאנט ורואה בפעילויות הליגה ערך חשוב ותורמת המון. מאיה מרום הקפטנית מסייעת בגיוס נותני חסות, גיוס שחקניות וכל מה שנוגע להפצת הבשורה. ככלל, בכל מקום בו אני לא ריכוזית ויודעת לשחרר, יש מי שיתייצבו לעזור. זו ליגה מלאה ברוח נתינה, כל דבר שאני צריכה יש מי שיתגייסו ויתנדבו.
האם נתקלת בקושי – במילוי תפקידך כאישה? לא, בכל פניה ובכל בקשה אני מרגישה מוערכת ומקבלת התייחסות אוהדת ועניינית.
סיפור מצחיק / בדיחה פנימית / מקרה מרגש מהליגה: בליגה שלנו בכלל ובכל קבוצה בפרט יש שפה. אני קוראת לזה קוד גנטי. לאורך השנים תמיד כשערכנו התפקדות נוכחות לאימון הייתי אומרת לבנות שרק תעודת פטירה מצדיקה היעדרות מאימון.
כשסיגל עפרוני ז"ל, שחקנית הליגה חלתה במחלה, הזדעזענו כולנו וחיפשנו את הדרך לתמוך בה. מאמאנט וקבוצת גולדה, הקבוצה שלנו, היו כל כך חשובות לה. היא המשיכה לבוא לאימונים, למשחקים ואפילו יצאה אתנו למחנה אימונים.
סיגל לא רצתה להיות עסוקה במחלה, אז יצרתי סביבה שפה של הומור שחור. כשתפסה כדור חזק- צעקתי לה "תיזהרי על הלבלב", כשהייתה בטיפולים כימותרפיים כתבתי לה בקבוצה שזה פינוק, שסרטן זה לא מחלה אלא תחביב.
שפה שכזאת. הבנות היו חצי מזועזעות וחצי משועשעות, אבל סיגל שאבה מזה כוח, התחברה להומור ושיתפה פעולה. היא נפטרה ביום טורניר האביב הצפוני שערכנו בשיתוף פעולה עם מאמאנט מטה אשר והיה מדהים. הספדנו אותה תוך האמירה שסיגל סיפקה את תעודת הפטירה שהצדיקה את ההיעדרות שלה.
בשל הנסיבות קבוצת גולדה, הקבוצה של סיגל ושלי, לא השתתפה בטורניר, החברות לא היו מסוגלות. קבוצת הדרבי והקבוצה האחות שלנו גולדה 1 (קבוצה נוספת באותו בית ספר) השתתפה וזכתה בטורניר, ויחד הגענו שתי הקבוצות עם הגביע לביתה של סיגל, והענקנו אותו למשפחתה. בזכות השפה הייחודית הזאת ובזכות האישה הנהדרת והחזקה שהייתה אנחנו זוכרים את סיגל בליגה בחיוך ובצחוק.
בנימה אישית – מה המסר שחשוב לך להעביר לשחקניות? אם את לא עושה צילום זה לא שבר!
ומסר נוסף שמאפיין את הליגה שלנו הוא המשפט בהצלחה כמעט לכולן, בו אני פותחת כל עונה וכל מחזור משחקים, ומתייחס למעשה לנימה התחרותית שמלווה את המשחקים לצד כל ערכי החברות והקהילה.
