ליגה בפני עצמה

זו השנה השביעית שלה בליגה, היא מכורה והדביקה בחיידק גם את בני משפחתה...

נא להכיר: רותי אוזן. השנה חגגה 50, נשואה לאבנר (שחקן אבאנט מדופלם) ואמא לענבל (חט' אלון כיתה ט') ונועה (סורקיס כיתה ה').
רותי חובשת שני כובעים במסגרת ליגת המאמאנט שלנו: האחד הוא כובע הרכזת המקצועית והשני: חברת הנהלת הליגה.

נפגשתי עם רותי ביום שישי אחה"צ, על כוס קפה בבית הקפה "קפה ג'ו" בקניון ערים כדי לשמוע ולהכיר לעומק את האישה ואת עשייתה.

מתי הצטרפת למאמאנט?
הצטרפתי למאמאנט לפני שבע שנים, עם הקמת הליגה בכפר סבא עוד כשהיו אימונים עם חיים בורוסקי ב"גלילי". הצטרפתי לקבוצת "סורקיס" כשענבל הייתה בביה"ס יסודי ונועה הייתה עוד בגן.
הכל התחיל מפלייר שקיבלתי בתיבת הדואר בבית. משהו בפלייר הזה קרץ לי, לקחתי ושמתי בתיק, שם הוא נשאר 3 חודשים עד שאזרתי עוז והתקשרתי. ומאז... התמכרתי. לפני כן, לא הייתי פעילה בספורט כלשהו.
 
מה תפס אותך?
כשהייתי בתיכון בכל מה שהיה קשור למשחקי כדור הייתי טובה. יותר מזה, לא להאמין, עשיתי הגברה בחינוך גופני. החלום שלי, אז, היה להיות מאמנת. כך שלא ממש התחלתי מאפס.
תמיד היה לי רצון לחזור לעסוק בספורט והכדורשת התאים לי כמו כפפה ליד. משחק כדור, משחק קבוצתי, אמהות מאותו בית ספר, מפגש חברתי - קוקטייל מצויין...

איך הגיבו במשפחה?
לא היה קל בהתחלה לעזוב את הבנות בערב, לצאת מהבית. בני המשפחה חשבו שהשגעון יעבור לאחר שבועיים שלושה. אבל זה לא קרה. אבנר היה צריך להתמודד עם הבנות לבד....למד להרדים את הבנות. הסתבר גם שהוא מאד יצירתי בעניין, ערב אחד חזרתי מאימון ומצאתי אוהל בסלון וכולם ישנים בפנים...
בהתחלה, אבנר לא העריך את המשחק, חשב שזה כמו גע-גע... השינוי אצלו קרה כשהצטרף בשנה שעברה לאבאנט, לאחר לחץ מתון של הבנות, ונדבק בחיידק אף הוא.
הבנות היו מעורבות מההתחלה, מגיעות למשחקים, מעודדות, מנתחות את המשחק ואיך אני הייתי, מפרגנות ונותנות הערות בונות... אצל ענבל התעורר החשק גם לשחק והיא הצטרפה לאימוני הכדורעף. ובעקבותיה הצטרפה גם נועה.
אנחנו משפחה שמהווה דוגמא קלאסית למשפחה שלא עסקה בספורט בכלל. אני התחלתי לשחק במאמאנט ומשכתי את כל המשפחה אחרי לפעילות ספורטיבית. הבנות הצטרפו לכדורעף ואבנר, שנהיה סקרן יותר ויותר הצטרף גם הוא, לאבאנט.

ומה היה אחרי שהצטרפת?
שיחקתי בסורקיס 5 שנים עם צוות נהדר של בנות. שלוש שנים לאחר שקמה הקבוצה היא התפרקה כשחלק מהבנות עברו לליגה השניה ואז היתה זו לימור קדם שהרימה את הקבוצה מחדש ומובילה אותה עד היום.
בשנה השישית, שנה שעברה, אחרי שהבנתי שהגיל עושה את שלו והכושר לא בדיוק במיטבו... החלטתי בעקבות ענבל לעשות עלייה לחטיבה לקבוצת "אלון" בתקווה שבחטיבה יהיו "הקלות" בכפיפות בטן, פטור מריצה לקווים וחזרה וכו'.... אבל פגשתי שם אימהות בגילי שקורעות את המגרש, לא נחות לרגע..... ומאמן שלא עושה הנחות לגיל... קבוצה מקסימה עם שחקניות מדהימות שזכיתי להשתתף איתן במחנה האימונים הראשון של מאמאנט ארצי בווינגייט ולנסוע איתן לספורטיאדה הראשונה של מאמאנט באילת – מומלץ לכל שחקנית. חוויה מעין כמוה.

מתי הצטרפת להנהלה?
יד הגורל. זה לא היה מתוכנן. לפני שלוש שנים לימור הקפטנית של "סורקיס" נסעה לחו"ל ובקשה ממני להחליף אותה בישיבת קפטניות. ומאז, הכל הסטוריה...
לאחר שעופרה אברמוביץ, מייסדת הליגה, עברה למאמאנט הארצי ועזיבתן של כמה חברות הנהלה -נוצר ואקום. ורד יהודה, אורי ויינרוט ואני נכנסנו לתוכו ולקחנו את ענייני הליגה לידיים.
וכמו שאומרים - הצצתי ונפגעתי.... לא היתה לי כל כוונה להיכנס להנהלה, לא ידעתי מה בכלל ההנהלה עושה, אך ככל שנחשפתי יותר כך זה שאב אותי עוד ועוד. ראיתי שאני נהנית, נשארתי ולקחתי על עצמי יותר דברים, יזמתי דברים שלא היו. התחלתי לעבוד מול העיריה ובניתי איתם קשר טוב מאד .
בכלל, גיליתי שככל שאני עושה יותר כך עולים לי יותר רעיונות. כך עלה הרעיון לתת לכל שחקנית שי ליום האישה, ואחרי מחנה האימונים הבנתי שעגלות לאימונים זה מצרך חובה. כשנמצאים בהנהלה, צורת הראייה מתחילה להשתנות ומתחילים להסתכל על דברים בראיית מאקרו. פתאום מבינים את החשיבות שיש לקפטנית, לא רק לקבוצה עצמה אלא גם כמרכיב מאד חשוב בליגה, בלי קפטנית – אין קבוצה, בלי קבוצות אין ליגה.... הקפטנית היא גם הקשר שלנו לשטח ולכן יש לפרגן ולהודות לה על ההשקעה בקבוצה. (קפטנית תתכונני ההפתעה כבר בדרך......)

מה הביא אותך להפוך משחקנית פעילה למנהלת מקצועית?
נטשה טבולה, הרכזת הקודמת, הודיעה שהיא לא ממשיכה עוד עונה וכבר מהחופש הגדול התחלנו לחפש רכז מקצועי חדש לליגה. חיפשנו וערכנו ראיונות אך התפקיד לא אוייש. במהלך האימונים לקראת הספורטיאדה נפצעתי והכאב נמשך גם לאחר שחזרתי לשחק. זה היה השלב בו התחיל הרעיון ל"התבשל". רכז מקצועי אין, אני פצועה, הליגה כבר מתחילה... כמי שחיה את מאמאנט ושיחקה בה במשך שש שנים האמנתי שאני יכולה לתרום הרבה בתור רכזת מקצועית.
יש יתרון למישהי שהיתה שחקנית כי היא מכירה מקרוב את הצרכים של הליגה, מכירה בחשיבותם של שופטים טובים, שהליגה תהיה מעניינת, מוקפדת ומוחזקת.
אני מתחברת למקצועיות הספורטיבית, וחשוב לי שהדברים יעשו עם תשומת לב מרבית ולא בחפיפיות.
התנאי שלי לקבלת תפקיד הרכזת המקצועית היה שיהיה לי ליווי של איש מקצוע עם ניסיון עשיר בבניית ליגות ספורטיביות לאורך כל העונה. חיים בורוסקי, איש נפלא, נענה לאתגר, ועזר לי תמיד בשמחה ובחפץ לב. ממנו למדתי המון וזו ההזדמנות לשלוח לו תודה גדולה.

מה היה חשוב לך במיוחד בשנה זו?
מיד עם כניסתי לתפקיד נאבקתי להביא שלושה שופטים בכירים, מבוגרים, עם ניסיון שיפוטי עשיר בכדורעף ובכדורשת כדי שהליגה שלנו תשאר על רמה. זה היה לי מאד חשוב ועמדתי על כך מול העיריה. מאד חשוב שהשופטים יהיו מבוגרים, בוגרים ומנוסים שיוכלו להתמודד גם מול אמהות כועסות ואמוציונאליות, כי, מה לעשות, המשחק הזה מוציא מאיתנו, האמהות, גם אגרסיות...
חשוב היה לי גם שכבר מפתיחת הליגה יפורסם מבנה הליגה ויהיה ברור לכולם מה צפוי מתחילת העונה ועד סופה (מבנה הליגה, שיטת הניקוד, משחקי הגביע, תאריכי משחקים וכו').
אני עושה שיעורי בית, בודקת הכל ואם יש לי שאלות ודברים לא ברורים אני מתיעצת עם חיים בורוסקי, ועם הועדה המקצועית.

בניית טבלת המשחקים בכל שלב היא "סודוקו למתקדמים". אני משתדלת להתחשב בכל הבקשות של הקבוצות (אלו שרוצות מאוחר ואלו שמוקדם, מאמן משותף למספר קבוצות, תאריכים שקבוצות יודעות מראש שלא יוכלו לשחק וכו') ויושבת על ה"סודוקו" הזה במשך שעות, אפילו, ימים. רק לאחר שה"סודוקו" הושלם אני מפרסמת את טבלה ומאותו רגע אין שינויים בתכנית המשחקים. אני מקפידה לפעול לפי התקנון ומשתדלת להתייחס בכבוד ובשוויון לכל הקבוצות.
מאמאנט היא ליגה ספורטיבית תחרותית, והשחקניות מהוות מודל לילדים, לערכים, להגינות ולסובלנות ספורטיבית לכן חשוב לי שיהיה כבוד בין הקבוצות, כבוד לשופטים וכבוד של הקהל כלפי הקבוצות המתחרות, זו הסיבה שאני מרעננת מידי פעם ומזכירה לשחקניות את הנהלים....
בסופו של יום משחקים אני מעבירה לרוני, לאתר האינטרנט של הליגה, את תוצאות המשחקים ואת טבלת הליגה. אני בודקת את הטבלאות שוב ושוב ולא מאפשרת לפרסם אם אני מזהה בעיה.

בתור רכזת מקצועית, מותר לך להתערב בשיפוט בזמן משחק?
השופט הוא, ורק הוא, הסמכות השופטת על המגרש. בכדורשת, כמו בכדורעף, השיפוט הוא סובייקטיבי, מה שראה השופט את זה הוא שורק. זה לא כמו בשחיה או באתלטיקה שם יש מדידות אלקטרוניות של זמנים ומרחקים. לכן, אני אתערב רק כאשר ההתנהגות של השופט לא תהיה הולמת את הערכים של מאמאנט. זאת הסיבה שחשוב שיהיו במאמאנט שופטים בכירים, מבוגרים ועם ניסיון, שופטים כאלה לא נגררים אחרי התגובות האמוציונליות של השחקניות, והם תמיד ינסו להרגיע ולהסביר על מה ולמה שרקו.
חשוב להבין שמשחק הכדורשת החל להיות פופולרי בישראל לפני שבע שנים עם הקמת מאמאנט כפר סבא. לאחר מכן קמו ליגות נוספות. למשחק הכדורשת אין חוק אחד קובע, לכל ליגה יש את הניואנסים שלה לגבי משחק הכדורשת. השופטים, ששופטים אצלנו, שופטים גם בעוד מקומות וצריכים להתאים את עצמם לכל ליגה. זה לא פשוט כי ההבדלים הם לפעמים מהותיים (הבדלים לגבי נגיעה ברשת, נגיעות כפולות בתפיסת כדור וכו'). לכן, אני עורכת להם מידי פעם ריענון של הכללים והחוקים בליגה שלנו ע"מ שלא יהיה טעויות.

כמעט עונה שלמה כבר מאחוריך. איך את מתמודדת עם שחקניות נסערות?
האמת, זה הדבר שהכי חששתי ממנו לפני שלקחתי על עצמי את תפקיד הרכזות. דבר ראשון, אני מקשיבה ומרגיעה את השחקניות. במצב הזה השחקניות נסערות ורואות רק את הצד שלהן. למדתי לא לתת תשובות במקום ולפני שאני עונה אני מבררת מה היה, מה קרה, מה היתה הסיטואציה. חשוב לי להקשיב, קודם כל. ואני יכולה גם להבין, כי הייתי שם בעצמי.

מה עוד את עושה בתור רכזת מקצועית?
בנוסף לבניית הליגה על כל המשתמע מכך, יש גם את כל הצד המנהלתי – שופטים, רשמים, אולם. זה נראה פשוט ושעובד מעצמו – אבל זה לא. בתחילת העונה יש למצוא ולהרכיב את הצוות המקצועי. (ולא קל למצוא שופטים ורשמים..) אח"כ כל תחילת שבוע (במשך 7-8 חודשי הליגה)– צריך לוודא שלא יהיו "הפתעות" ביום חמישי, שהשופטים והרשמים אכן יגיעו ושיגיעו עם תלבושת הליגה. ו"הפתעות" לא חסר.....זה חולה, ואלה בטיול, וההוא מתכונן לבחינה חשובה.....וכך כל יום חמישי עד שאני לא רואה בעיניים שכולם נמצאים אני לא רגועה... אני חייבת לציין שיש לנו אחלה של צוות מקצועי. השופטים עושים את עבודתם נאמנה וגם הרשמים (שהם נערים/נערות צעירים) מאד אחראיים ואפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות. בסוף כל חודש מגיע שלב ה"טופסולוגיה" – דיווחים לעירייה...
בנוסף, אני גם דואגת למדליות ולגביעים במהלך כל העונה לאירועי מאמאנט – קידנט, אבאנט, גמר גביע, טקס סיום וכו'

מה היה לך הכי קשה השנה?
הדבר הכי קשה שהיה לי השנה היה מותו של עומר, בנה של שרון קפטנית אופירה נבון ב'. המקרה שבר וטלטל אותי ולא רק אותי אלא גם את כל השחקניות. הייתי בלוויה והרגשתי שלא נכון לקיים את מחזור הליגה כפי שהוא. הסיטואציה היתה קשה. בהתייעצות עם חברות ההנהלה החלטנו, אחרי הרבה מחשבה, שאנחנו כליגה של אימהות לא יכולות לשחק במהלך השבעה. חשוב היה לנו שלא לפזר את הליגה במהלך אותו שבוע אלא להביא את השחקניות ל"גלילי" ע"מ שכולן תוכלנה להביע את הכאב העצום שהיה אצל כל אחת ואחת. הקמנו פינת זיכרון כך שהשחקניות שהגיעו יכלו להביע את צערן ולהשתתף עם שרון בכאבה. את המשחקים הפכנו למשחקי ידידות.
הלכתי לנחם את שרון בשבעה וראיתי איך בנות קבוצתה לא זזות ממנה לרגע ונמצאות שם לתמוך ולעזור. אני חושבת שהמקרה העצוב הזה הוכיח שמאמאנט היא סוג של משפחה.

אלו דברים את עושה בכובע השני שלך, כובע ההנהלה?
ההצלחה של ההנהלה נובעת משיתוף הפעולה היפה בין כל חברות ההנהלה - חגית שלו, רוני בורר, שרה אדוט ואנוכי. אנו עובדות כגוף אחד ולכולנו יש חלק בכל דבר שאנו עושות. כל אחת מאתנו לקחה על עצמה תחומי אחריות שהיא אחראית עליהם: חגית שלו - רכזת קפטניות ועוד הרבה דברים נוספים, רוני בורר – גרפיקאית הליגה ומתחזקת האתר, שרה אדוט – שעושה פלאים בתחום הקהילה ואני – לקחתי על עצמי את בנית תכנית האירועים של הליגה והוצאתה לפועל (טקס פתיחת הליגה, טו בשבט, קידנט, אבאנט, גמר הגביע וטקס סיום הליגה) וכן את ההתנהלות מול העירייה ומחלקת הספורט הכוללת בין השאר גם את בניית התקציב של מאמאנט, נושא לא פשוט – אבל מאד חשוב.
יש בינינו חברות ההנהלה שיתוף פעולה נהדר שבלעדיו הדברים לא היו קורים.

כמה שעות את משקיעה במאמאנט?
המון!! ולא רק אני אלא גם כל אחת מחברות ההנהלה !!
מהצד הכל נראה פשוט, מה כבר יש לעשות בליגה? ....אך זה לא כך. יש המון עבודה. כשפורטים את כל הנעשה בליגה - כל הפעילויות של הליגה, מרכישת חולצות הליגה, הנפקת כרטיס שחקנית, שיבוץ קבוצות בימי שני ב"גלילי" עיצוב הזמנות לאירועים השונים, הכנסת נתונים לאתר ותחזוקו, שיבוץ שחקניות מאמאנט בפרויקט אירוח ילדי עלומים, ארגון אירועים, דרישות תקציב ועוד הרבה דברים הקורים מאחורי הקלעים ולחצים שמופעלים עלינו, רואים שהליגה מצריכה שעות רבות של עבודה וחשיבה. וכידוע לכולם, אנו עושות את כל זה באהבה ובהתנדבות.
השנה, העליתי את הרעיון שהקבוצות תקחנה חלק בהפקת האירועים. הרעיון התגלה כמוצלח מאד ומעודד את הקבוצות להשתתף, לתרום ולהרגיש שייכות יותר לליגה. הקבוצות שלקחו חלק השנה בהפקת האירועים חשו על בשרן שהפקת אירוע בודד הוא לא עניין של מה בכך ....הוא מצריך המון שעות של חשיבה, ארגון, יוזמה, חיפוש ספונסרים (לפינוקים שניתנו....) וכל זה לאירוע אחד בודד, אך בסיום הערב יש סיפוק גדול מאד והנאה בידיעה שהקבוצה עשתה את זה והצליחה בגדול....
אני חייבת לציין שמאירוע לאירוע הרף רק עולה ועולה....

מה היית רוצה לשפר, בתור רכזת מקצועית?
אני לא יודעת אם זה בכובע של רכזת מקצועית או ההנהלה אבל, בתור מי שנמצאת ב"גלילי" כל שבוע אני רואה שכמות הילדים המגיעים לעודד הולכת ופוחתת וחבל. יש קבוצות שיש להן קהל מעודדים וזו חגיגה. כייף לראות את הקבוצות שהבעלים עם הילדים מגיעים לעודד את הקבוצה ובסוף המשחק לראות את הילדים מחכים לאימהות מאחורי דלת הכניסה לאולם כדי למחוא להן כפיים על ניצחון או לחבק את אימא על הפסד.... זה חלק מהיופי של מאמאנט. לא יודעת איך, אבל צריך להחזיר את הילדים והקהל חזרה ליציעים.
הייתי רוצה גם שנגיע למצב שתהיה לנו תלבושת ליגה מלאה כמו שקיים בכל ליגה רצינית, וזה אומר :- חולצת ליגה + מכנסים+ טרנינג. בספורטיאדה הגיעו קבוצות ממקומות עבודה מתוקתקות מ-א' ועד ת' והן נראו מקצועניות אמתיות למרות שמבחינת הרמה במשחק אנחנו עלינו עליהם באלף מונים.
מבחינת ציוד הייתי רוצה להוסיף תקציב ליותר אביזרים: עגלות לכדורים (השנה הכנסנו), יותר כדורים חדשים, תיק נשיאה לכדורים ועוד ולהגיע למצב שכל האולמות הבית ספרים יהיו תקינים ועם ציוד תקין.

ובתור חברת הנהלה, אלו עוד רעיונות מסתובבים לך בראש?
מאמאנט זה לא רק על המגרש. זה הרבה יותר מזה, זה גם מחוץ למגרש. אנחנו חברות ההנהלה מנסות כל השנה לשדרג את הפעילויות. אנו עושות ככול שביכולותינו – הפתעות, הפעלות, שי לכל ילד ולכל שחקנית, הגרלות קבוצתיות ועוד כדי לגרום לשחקניות להגיע. לכן חשוב לנו מאד שיתוף הפעולה של הקפטניות והשחקניות, שלא תראינה את הדברים כמובן מאליו, שתהיינה מעורבות ויוזמות, שתגענה גם לפעילויות שמחוץ למגרש, שנראה את האכפתיות שלהן לא רק אם השופט עשה שגיאה...

הייתי רוצה שיהיה לנו מקום משלנו, אולם, מועדון בו נוכל לקיים פעילויות מעבר למשחקים כמו:- מפגשים, הרצאות ועוד. השנה היה רעיון להקים במאמאנט קבוצת דיאטה אך הדבר נפל בגלל שלא נמצא מקום.
מאמאנט תורמת הרבה לקהילה ובצנעה. בחופש הגדול ערכנו "ממלאים ילקוט" - מבצע לאיסוף ילקוטים וגיוס ציוד לימודי לילדים מעוטי יכולת. בטו בשבט נטענו גינה לזכרו של אריה נגר הי"ד, אחיה של רינה, שחקנית מאמאנט. בפורים הלכו שחקניות מאמאנט וילדיהן לבית איזי שפירא לארוז משלוחי מנות והייתה היענות מדהימה, ביום המתנדב הלכה קבוצת שחקניות לנטוע בפנימיית עלומים, וכמובן פרויקט "בית מארח" עם פנימיית עלומים שאותו מובילה שרה אדוט, ועדת קהילה של מאמאנט כבר שנים רבות, בצורה מדהימה. בעונה הבאה אני מקווה שנצליח להרים את "מבצע עוגה" פרוייקט בשיתוף מלוא הטנא בו כל קבוצה תתחייב לאפות עוגות פעמיים בשנה שישמחו במהלך כל העונה משפחות כפר-סבאיות מעוטי יכולת.
הייתי רוצה שתהיה לנו עוד תמיכה, תקציב, ספונסרים כך שחברות הנהלת הליגה תהיינה מתוגמלות על עשייתן הרבה. מעבר לשעות האין סופיות שהן מקדישות, יש להן גם הוצאות כספיות שהן סופגות - שיחות טלפון (לא הכל אפשר לסגור במיילים) הוצאות דלק ועוד.

השנה נולד בשעה טובה "מעגל ידידי מאמאנט" - עסקים הנותנים הנחות ייחודיות לשחקניות מאמאנט בהצגת כרטיס שחקנית. השאיפה היא להגדיל ולהרחיב את מעגל ידידי מאמאנט - שיבינו כל תושבי כפר סבא שמאמאנט זה כח, מאמאנט זאת עוצמה. נשמח לשחקניות שתהיינה מוכנות לקחת על עצמן את השיווק ומציאת העסקים שירצו להצטרף "למעגל ידידי מאמאנט" ולתת הנחה משמעותית לשחקניות מאמאנט. אני קוראת לכל השחקניות לנצל את המתנה הנפלאה שניתנה לכן מעצם השתייכותכן למאמאנט. ככל שיותר ויותר שחקניות יחשפו את כרטיס השחקנית, כך יותר ויותר עסקים יגלו את הכוח והעוצמה של מאמאנט וירצו להצטרף.
מאמאנט כפר סבא, בהיותה חוד החנית, כמו הילד הבכור במשפחה, חווה על בשרה את כל ההתמודדויות והשאלות שעולות וצצות במהלך השנים ומהווה דוגמא לשאר ליגות מאמאנט הקמות ברחבי הארץ.

מה הכי גורם לך הנאה ונחת?
אני נהנית להסתכל על המשחקים ולראות את השיפור שחל בקבוצות מתחילת השנה ועד היום. לראות את הרכב הקבוצות ולדעת שבתוך כל קבוצה ישנן אימהות שללא מאמאנט לא היו עושות ספורט בכלל.
לראות את מכלול השחקניות:- המבוגרות והצעירות, האתלטיות והכבדות, הגבוהות והנמוכות - כולן משחקות, כולן חשובות וכולן..... עושות נקודות...
לראות את עבודת הצוות, והפרגון של השחקניות אחת לשניה – זה לא משהו טרוויאלי.
לראות את ההתחשבות בין השחקניות גם כששחקנית הנחיתה בעוצמה ופגעה בשחקנית מהקבוצה היריבה – היא הולכת ומתנצלת ודואגת לשלומה.
לראות את כל הדברים האלו מהצד – מחמם לי את הלב. לא סתם נאמר "מאמאנט – כי כולנו משפחה אחת"..
 
סיימנו את הריאיון והשיחה המרתקת עם רותי, שהיא מקסימה ואכפתית ויסודית באופן מעורר הערכה והשראה. ביקשנו חשבון וקיבלנו 10% הנחה לאחר ששלפנו את כרטיס המועדון של מאמאט.
תודה לך רותי על הכל, על העשיה והתרומה, על המקצוענות, המקצועיות וההשקעה האינסופית.

ישבה עם רותי, שאלה, רשמה ושתתה קפה: רוני בורר