יום האישה הוא יום עבור כל אישה, בכל גזע, גודל ומידה; לא רק ולא בהכרח נשים יוצאות דופן בהישגיהן ו/או במהותן; לא בהכרח מובילות מחאות ומאבקים; לא בשם קמפיין זה או אחר אלא באמת כולנו, כל אישה שלוקחת לפחות חלק מגורלה בידי עצמה, מעניקה את החשיבות הראויה לבריאותה (גופנית ונפשית) ומהווה חלק מתוך ההוויה העצומה הזו שנקראת מאמאנט. היא עצומה מספרית אבל גם ערכית כי מהיכרותי עם ה"מערכת" ועם חלק נכבד מהעומדות בראשה אני יכולה להגיד בלב שלם כי תכלס, אנחנו יכולות להשיג כמעט כל מטרה שנציב לעצמנו. תראו בכמה פרויקטים חשובים ומדהימים אנחנו מעורבות, איך אנחנו מגייסות בשנייה וחצי שחקניות לכל מטרה חברתית.
אני מדברת בגוף ראשון רבים כי הדבר היפה הוא שמאמאנט הוא אנחנו, כל אחת מאיתנו – לא אגודה, לא שום גוף מסחרי או לא מסחרי, אלא אנחנו מעצבות באופן רציף ויומיומי את הליגה שלנו. לא רק מתוך צניעות עופרה מחלקת כל קרדיט ופרס שהיא מקבלת עם כולנו, אלא היא יודעת שזו האמת כי ככה בדיוק היא הגתה וחזתה.
אני חושבת שאין לנו עדיין את הפרספקטיבה הראויה להבין ולנתח את עוצמת ומהות השינוי החברתי שאנחנו יוצרות בקבוצות שלנו, בקהילות שלנו, בעולם, אבל לי אין ספק שקרה, קורה ועוד יקרה משהו גדול באמת, אני מרגישה את זה בעצמות (גם בגידים).
ביום האישה של מאמאנט לא שורפים חזיות ולא עולים על בריקדות, אלא עוטים "מדי ספורט" וברכיות ונותנים לכדור לעשות את קסמיו (יש לו כמה ולא, הוא לא עושה בת מצוות....)
