אירוע "גם אני מודעת" בו בחרנו כארגון לציין את המודעות לבדיקה מוקדמת של סרטן השד בצורת טורניר ספורטיבי -חברתי מאין כמוהו. טורניר שמופק 100% ע"י שחקניות מאמאנט שמחליטות ועושות ורבות אחרות שמצטרפות ותורמות רבות להצלחה.
מעל 1000 משתתפות שכל אחת ואחת מהן משמשת שגרירה ובעיקר דוגמא אישית. ועוד מאות אורחות שבאות להזדהות.
לזכרה ולבקשתה של חברתנו היקרה קארין כהן ז"ל יצרו שחקניות מאמאנט והאורחות את הסמל האנושי של חודש המודעות . זהו עבורנו מודל עולמי. לא רק סרט ורוד. אלא רקמה אנושית ורודה. כל השחקניות נעמדו בתוך הסרט המסומן אשר הכינו מבעוד מועד שחקניות מאמאנט באר יעקב, ובספירה של 10 לאחור כולן התפזרו למגרשים לתחילת המשחקים. הסרטון הקצר נשלח לנו על ידי צלם הוידאו שלנו המופלא, יניב וקנין.
כ-1000 שחקניות מאמאנט יוצרות את סמל המודעות בטורניר "גם אני מודעת" 2016 ועומדות דקה לזכרה של שחקנית מאמאנט באר יעקב, קארין כהן ז"ל אשר היתה ממארגנות האירוע אשתקד והלכה לעולמה.
הדברים המרגשים שנשאה נועה גרוס שחקנית ורכזת מאמאנט תל אביב:
באוגוסט 2015 במהלך טיול עם המשפחה הרגשתי משהו בשד.. משהו הפריע לי, שיגע אותי, וניסיתי להבין מה מציק לי. חזרנו לארץ ולקח לי חודש עד שהלכתי לכירורג שד שלא הרגיש כלום במישוש, ונתן לי תחושה שזה סתם, שאין שם כלום, ש"אני לא מבינה מספיק מה הם כאבים הורמונליים של מחזור" יצאתי מושפלת והרגשתי נורא.
בנות, אתן קולטות כמה זה אבסורדי שגבר אומר לך שאת לא מבינה מה זה כאבי מחזור?!...
במקרה, אחרי אותה בדיקה נכחתי באירוע של "גם אני מודעת", ויצאתי משם בהבנה שהתחושות שלי אומרות משהו בכל זאת. וניגשתי לרופא נוסף. גם הרופא הזה לא הרגיש כלום אבל שלח אותי לאולטרסאונד, בלי דחיפות, נאמר לי.
מפה לשם הגענו לינואר 2016, לבדיקת אולטרסאונד. הבדיקה כמעט הסתיימה ללא ממצא, כשאני מתעקשת כל הזמן שיבדקו טוב כי אני מרגישה משהו. שניה לפני שקמתי ללכת הטכנאית קראה רגע לרופאה, הראתה לה משהו באולטרסאונד ושאלה את השאלה הבאה שלא יוצאת לי מאז מהראש: "תראי, נכון זה שטויות?". הרופאה הביטה, התיישבה לידי ואמרה שזה ממש לא שטויות. ומאז חיי התהפכו.
היום אנחנו בספטמבר 2016. בעשרת החודשים שחלפו הספקתי לעבור שני ניתוחים, סבב כימותרפיה והקרנות. אבל מעבר לפרוצדורות הרפואיות, גיליתי עוד הרבה דברים בתקופה הזו – על עצמי, על המשפחה שלי ועל החברים והחברות שלי. ואני רוצה לספר על מאמאנט שלי – מאמאנט שאני מכירה בחודשים האחרונים. מאמאנט היוותה בשבילי קרש הצלה, עוגן יציב, עוטף מחבק. קיבלתי עזרה מכל עבר, גם מבנות שלא הכרתי. רק הרמתי אצבע ומיד פינקו אותי. אוכל בבית, ליווי לבדיקות גם בשתיים לפנות בוקר, נוכחות בבית החולים לאחר הניתוחים, חברות שמתייצבות לעשות איתי הליכות כדי להתאושש. וגם מקום שמכיל אותי ואת הקושי שלי. פשוט מישהו להישען עליו ולבכות בחופשיות.
החיבוק הזה הציל אותי, וריגש אותי, ועם כל זאת אני מאחלת לכל אחת ואחת מכן שלא תזדקק לו. ולכן אני רוצה לדבר רגע על עובדות יבשות: לפני 15 שנים היינו אחת מתשע. היום הנתונים מדברים כבר על אחת משבע... באבחון בשלב הראשון של המחלה – אחוזי הריפוי היום מתקרבים ל 100%. ככל שהמחלה מתפשטת אחוזי הריפוי הולכים ויורדים. רק כדי לסבר את האוזן – כל בלוטת לימפה נגועה מורידה את אחוזי הריפוי בשבעה אחוזים. אם תדברו עם נשים שחלו, תשמעו הרבה סיפורים על בנות שהתעקשו, הקשיבו לגופן ולא ויתרו. אני רוצה שתצאו מפה היום עם מסר אחד: תקדישו לזה זמן ואל תזלזלו. זה יבזבז לכם שעה, שעתיים, ואפילו יום, תמיד יהיה לכם באותו יום משהו אחר שייראה דחוף, אבל אל תוותרו. ותסמכו על עצמכן.
ואם חלילה וחס חליתן, דעו לכן שאתן חברות במשפחה הכי טובה שיש. תיעזרו בנו, בחברות שלכן ובמאמאנט כי זו חלק מהמהות של הארגון הזה. זה נכון התהליך, הבדיקות והטיפולים לא פשוטים ומאתגרים אבל הנה אני 10 חודשים אחריי עם פחות שערות אבל יפה לא פחות!
ואם כל מה שסיפרתי עד עכשיו לא שכנע אתכן סופית, אני רוצה לומר עוד שתי מילים על האירוע הזה. כמו שסיפרתי בהתחלה, היכרתי כבר את אירועי "גם אני מודעת", כמשתתפת. כשגלית הציעה לי להצטרף השנה לצוות המארגן היססתי בהתחלה. כרגיל גלית התעקשה, ותוך 10 דקות נסחפתי לעניין לגמרי. כשנכנסתי לקבוצת הווטסאפ של הצוות המארגן גיליתי צוות מדהים. בנות פייטריות, עם תשוקה אמיתית למה שהן עושות, והכל מתוך היכרות אישית וכואבת עם המחלה.
אני רוצה להכיר לכלכן את הצוות המקסים:
הדס – בשמונה שנים האחרונות, חלתה פעמיים בסרטן, עברה עשרות מפגשים של טיפולים כימותרפיים והקרנות ושכבה פעמיים על שולחן הניתוחים וברור לה שהגילוי המוקדם הציל אותה!
אתי – לא הייתה מודעת בכלל! בגיל 34 שערה שנשרה לכיוון החזה גרמה לה לגרד באזור כך הרגישה את הגידול, שהיה בשלבים ראשונים. אותה שערה הצילה את חייה! - לאתי היה מזל!
ורד – במהלך משחק ידידות קיבלה כדור ישירות לחזה. המכה שהצילה את חייה, הביאה אותה "להתעסק" עם המקום ולגלות שיש שם גוש קטן שלא היה קודם. גם פה הרופא הכירורגי אמר כי אינו רואה ממצא מחשיד וזהו ככל הנראה מבנה הורמונלי של השד. אילולא חברה קרובה שדחפה ולא הרפתה בשילוב אינטואיציה חזקה מצידה של ורד – הגילוי המוקדם היה מתפספס. היה לורד מזל!
דיתי – בהכנות לחגיגת גיל 40 הרגישה גוש בחזה,ואחרי שבועיים-שלשה כשהוא לא נעלם הלכה לעשות אולטראסאונד וממוגרפיה וקיבלה את הבשורה – חלתה בסרטן שד! מבחינת דיתי המתנה לגיל 40 היא הגילוי המוקדם ומרגישה ממש ברת מזל ומודה יום יום ומתפללת!
מירי – במקרה ממש, בקיץ חם, אחרי מקלחת ונוטפת מים, יד שהעבירה בחזה ופתאום הוא שם, הגוש, צץ משום מקום. רופא הנשים אמר שכנראה כלום, עיבוי של רקמה אבל מירי המשיכה בבדיקות עד הגילוי. למירי היה מזל.
בשביל הצוות הזה השמיים הם הגבול, והן מקדישות את כל זמנן ומרצן בשביל להעביר לכולכן מסר אחד חשוב אל תסמכו על המזל, תסמכו על האינטואיציה שלכן והכי חשוב לכו להיבדק!
